<h1>ארחות חיים דין הרואה בהמת חבירו רובצת תחת משאה סימן א'</h1>
<h2>דף ל:</h2>
היה כהן והבהמה רבוצה בבית הקברות אינו מטמא לה כשם שאינו מטמא להשיב אבידה. וכן אם היה זקן שאין דרכו לטעון ולפרוק הואיל ואינה לפי כבודו פטור. זה הכלל כל שאלו היתה שלו היה טוען ופורק הרי זה חייב לטעון ולפרוק בשל חבירו. ואם היה חסיד ועושה לפנים משורת הדין ואפילו היה נשיא גדול וראה בהמת [חברו] רובצת תחת משא(ה) של תבן או של קנים וכיוצא בהן פורק וטוען עמו.
<h2>דף לב.</h2>
כתב הר"ם במז"ל שפגע בחבירו בדרך ובהמתו רובצת תחת משאה בין שהיה עליה משוי הראוי לה בין שהיה עליה יותר ממשאה הרי זה מצוה לפרוק מעליה וזו מצות עשה שנאמר עזוב תעזוב עמו. ולא יפרוק ויניחנו נבהל וילך אלא יקים עמו ויחזור ויטעון משאה עליה שנ' הקם תקים עמו וזו מצות עשה אחרת. ואם הניחו נבהל ולא פירק ולא טען בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה [שנאמר לא תראה את חמור אחיך וכו'].
פרק וטען וחזרה ונפלה חייב לפרוק ולטעון פעם אחרת אפילו ק' פעמים שנאמר עזוב תעזוב עמו אפילו ק' פעמים [לפיכך] צריך להדדות עמו עד פרסה אלא א"כ אמר בעל המשא איני צריך לך.
מצא בהמת חברו רבוצה אע"פ שאין הבעלים עמה מצוה לפרוק מעליה ולטעון עליה שנאמר עזוב תעזוב הקם תקים מ"מ אם כן למה נאמר עמו שאם היה בעל הבהמה עמה (ועמד) [והלך] וישב ואמר לזה שפגע בו הואיל ועליך המצוה אם רצית לבדך לפרוק פרוק הרי זה פטור שנא' עמו. ואם היה בעל הבהמה זקן או חולה חייב לפרוק ולטעון לבדו.
מצוה מן התורה לפרוק עמו בחנם אבל לטעון עליו הרי זו מצוה ונוטל שכרו וכן בשעה שמדדה עמו עד פרסה יש לו שכר.
<h2>דף לב:</h2>
בהמת הגוי והמשא של ישראל אם היה הגוי מחמר אחר בהמתו אינו חייב ואם לאו חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל. אבל בהמת הגוי ומשאו אינו חייב להטפל בהן אלא משום איבה.
חמרין שרגליו של אחד מהן רעועות אין חביריו רשאין להקדים ולעבור מעליו [נפל רשאין לעבור מעליו]. היה אחד טעון ואחד רוכב ודחקן הדרך מעבירין הרוכב מפני הטעון. אחד טעון ואחד ריקן מעבירין הריקן מפני הטעון [אחד רוכב ואחד ריקן מעבירין את הריקן מפני הרוכב]. שניהם טעונים שניהם רכובים שניהם ריקנין עושין פשרה ביניהן. וכן לשתי ספינות או לשני גמלים שאינה טעונה מעבירין לפני הטעונה וקרובה מפני רחוקה. היו שתיהן קרובות שתיהן רחוקות או טעונות הטל פשרה ביניהם והן מעלות שכר זו לזו.
<h2>דף לג.</h2>
מאימתי יתחייב לפרוק ולטעון עמו משיראהו ראיה שהיא כפגיעה שהרי נאמר כי תראה ונאמר כי תפגע. וכמה שערו חכמים משיהיה ביניהם מאתים וששים ושש אמה ושני שלישי אמה שהוא אחד משבעה ומחצה במיל. היה רחוק ממנו יותר מזה אינו זקוק לו.
